You are currently viewing שימוש באביזרי מין כאשר אנחנו שומרי מצוות – היבטים הלכתיים, זוגיים ונפשיים

שימוש באביזרי מין כאשר אנחנו שומרי מצוות – היבטים הלכתיים, זוגיים ונפשיים

מבוא: בעולם שומר המצוות, נושא המיניות ואביזרי המין נותר לעיתים קרובות בצללי הצניעות והטאבו. עם זאת, בעידן המודרני אנו מוצאים את עצמנו – כזוגות דתיים – תוהים לגבי האפשרות לשלב אביזרי עונג בחיי האישות שלנו. אנחנו שואלים: האם הדבר מותר הלכתית? כיצד הוא ישפיע על הזוגיות ועל הנפש שלנו? במאמר זה ניגש לנושא ברגישות ובפתיחות, תוך התבססות על מקורות הלכתיים ודעות מומחים, כדי לבחון את השימוש באביזרי מין בעין חיובית ומאוזנת.

ההיבט ההלכתי – מה מותר ומה אסור?

ראשית, חשוב לנו לדעת האם הלכה מתירה שימוש באביזרי מין לזוג נשוי. להפתעת רבים, התשובה בפירוש יכולה להיות חיובית. מקורות הלכתיים בני זמננו מבהירים כי "השימוש באביזרי עונג מיניים מותר להלכה לבני זוג דתיים, כאשר המטרה היא חיזוק הקשר הזוגי והגברת ההנאה ההדדית, תוך שמירה על ערכי הצניעות". כלומר, כל עוד מדובר בבעל ואישה במסגרת נישואים, והדבר נעשה באופן מכבד ודיסקרטי – אין איסור עקרוני על האביזרים הללו. גם משיבים בהלכה קובעים בפשטות: "גבר ואישה נשואים מותרים להשתמש באביזרי מין".

עם זאת, ההיתר ההלכתי אינו בלתי מוגבל. ההלכה אוסרת כל מה שעלול להוביל לפעולה מינית אסורה, כגון הוצאת זרע לבטלה או עיסוק מיני מחוץ למסגרת הזוגית. לפיכך, הפוסקים מבחינים בין שימוש משותף של בני הזוג באביזר לבין שימוש יחידני. שימוש באביזרי עונג במסגרת היחסים (כחלק ממשחק מקדים או במהלך יחסי אישות) נחשב מותר ואף יכול להתפס כ”אביזר מצווה” – כינוי שניתן לו על ידי פוסקים לאור דברי רבותינו שחובת מצוות עונה כוללת הבאת האישה לסיפוק מלא. לפי גישה זו, האביזרים כאשר הם בשימוש הדדי, מסייעים לקיים את מצוות שמחת עונה, כיוון שהם מאפשרים לאישה להגיע לשיא עונג (אורגזמה) ובכך לחוות סיפוק כמו גם בן זוגה. מאידך, "אביזרים לעינוג עצמי שלא עם בן\בת הזוג, אינם ראויים ואף פחות מזה" – שימוש יחידני עלול להרחיק בין בני הזוג ואף להיחשב חורג מגבולות ההיתר ההלכתי.

חשוב לציין שאין בהלכה פסיקות מפורשות מתקופת חז"ל על אביזרי מין מודרניים, משום שהנושא כמעט ואינו נידון במקורות הקלאסיים. לכן רבות מן ההתייחסויות הן של פוסקים בני זמננו המתמודדים עם שאלות אלו. חלקם מדגישים את הכלל ש*"מה שלא נאסר במפורש – מותר"* כל עוד הוא מתקיים בתוך מסגרת הנישואים ובהסכמה הדדית. אכן, יוזמה אחת לציבור הדתי הקימה חנות אביזרי מין כשרים בליווי אישור רבני, ומדווחת כי "למרות רתיעה שעדיין קיימת במגזר מאביזרי עונג, מסתבר שזה לגמרי כשר. כל מה שהם מוכרים מאושר על ידי רב שהם מתייעצים איתו… והם נמנעים מאביזרים שיש בהם החפצה". דוגמה זו מראה שיש כיום בעולם הדתי פתיחות זהירה המאפשרת שימוש באמצעים אלו במסגרת ההלכה.

תרומה לחיי הזוגיות ולקרבה בין בני הזוג

מן ההיבט הזוגי, אנו מבינים ששימוש מושכל באביזרי עונג יכול להוות כלי לחיזוק הקשר. בשגרת החיים, גם זוגות אוהבים עלולים להתמודד עם שחיקה מסוימת בתשוקה עם השנים. עומס של פרנסה, גידול ילדים ומטלות הבית עשויים להשאיר פחות מקום לרומנטיקה ולהרפתקה בחדר המיטות. כאן נכנסים לתמונה האביזרים: הם יכולים "להוסיף עניין ומשחקיות לחיי האישות שנוטים להישחק עם השנים תחת מטלות הבית, הפרנסה וגידול משפחה". במילים אחרות, הגיוון שהאביזרים מציעים מסייע 'לשבור' את השגרה המינית ולרענן אותה.

אנחנו כזוג דתי יכולים לראות באביזרי העונג מעין תבלין לחיי הנישואים. כשם שתבלין מוסיף טעם למאכל מוכר, כך אביזר חדש או משחק משותף יכולים להוסיף התרגשות וחדשנות לחוויה שאולי הפכה מוכרת מדי. מחקרים בתורת הזוגיות מצביעים על כך שחדשנות וגיוון בחיי המין יכולים לשפר שביעות רצון בין בני זוג ולהעמיק את האינטימיות הרגשית. ההנאה המשותפת מפעילות חדשה תורמת לתחושת ה"ביחד" שלנו – אנחנו כשותפים מגלים זה את זו מחדש, צוחקים, מתנסים ומתקשרים באופן פתוח. למעשה, הפתיחות להתנסות יחד באביזרי מין דורשת תקשורת טובה ואמון, ואלה כשלעצמם מרכיבים חשובים בזוגיות בריאה.

חשוב כמובן ששני בני הזוג יהיו מסכימים ונינוחים עם השימוש באמצעים אלו. אם אחד הצדדים מסתייג או חווה אי-נוחות, עלינו לכבד זאת. ניתן לשוחח בכנות (על כך נרחיב באחד המאמרים הבאים) על סקרנות ורצונות מול חששות וגבולות. ייתכן שאחד מבני הזוג חושש שאביזר מין "יתפוס את מקומו" או יגרום לתחושת חוסר טבעיות. בהקשר זה מרגיעים אותנו אנשי טיפול ואפילו רבנים: כאשר האביזר הוא כלי בידי שני בני הזוג להעצמת הקרבה – הוא לא נועד ולא יכול להחליף את האדם עצמו. בסופו של יום, האביזרים הם אמצעי, והאהבה, הקשר הרגשי והמגע האנושי הישיר הם שנותרים בלב היחסים.

היבטים נפשיים ורגשיים של השימוש באביזרי עונג

החלטה של בני זוג דתיים להכניס צעצועי מין לחדר המיטות יכולה לעורר רגשות מעורבים. מצד אחד, סקרנות והתרגשות – אנו רוצים לחוות יחד משהו חדש ולשבור מחסומים של בושה. מצד שני, ייתכנו רגשות אשם או חשש מפני "סטייה" מנורמות הצניעות שעליהן גדלנו. חשוב להבין שהשימוש הפרטי, האינטימי, בתוך מסגרת נישואים אוהבת – אינו סותר את ערכי הצניעות. אנו לא מפרסמים זאת בחוץ, ולא עושים דבר האסור הלכתית. להפך, ניתן לראות בכך מאמץ להשקיע בקשר שבינינו, לשמח זה את זו כפי שחכמים עודדו אותנו.

ישנם גם היבטים פסיכולוגיים חיוביים: עבור נשים (וגם גברים) דתיות רבות, החינוך המסורתי סביב מיניות עלול לגרום לעכבות בגוף ובנפש. שימוש באביזר, בהסכמת שני בני הזוג, יכול לסייע לאישה להכיר את גופה טוב יותר, להשתחרר מעכבות ולהבין מה גורם לה להנאה. כאשר אנחנו, כבני זוג, משתפים פעולה בתהליך כזה, הגבר לומד איך להביא את אשתו לעונג והיא מרגישה בטוחה לבטא את רצונותיה. זהו למעשה תהליך של צמיחה הדדית באינטימיות. יש זוגות דתיים שפנו לטיפול מיני בשל קשיים – כגון קושי של האישה להגיע לאורגזמה – וקיבלו כהמלצה מתורגמת להלכה לנסות ויברטור כאמצעי עזר. הדבר נעשה כמובן ברגישות, מתוך מטרה לטפל בבעיה ולחזק את שלום הבית, וגם זה בגדר "חיזוק הקשר הזוגי והגברת ההנאה ההדדית" בלשון הפוסקים.

מן העבר השני, עלולים לצוץ אצל חלק מהאנשים רגשי אשם: "האם אנחנו עושים משהו פסול?" כאן המקום להזכיר לעצמנו את גישת היהדות הבריאה: חיי אישות בקדושה בין איש ואשתו הם דבר חיובי ומקודש. כל עוד אנו פועלים בתוך המסגרת הזאת, באהבה, בכבוד הדדי ובהיתר – אין מקום לאשמה, אלא לשמחה. הרבנים משיבים בבירור שאביזרי עונג מותרים לנו, ואפילו מגדירים אותם ככלי מצווה כשנועדו לסייע בקיום מצוות עונה. יתרה מזאת, על פי התפיסה היהודית, העונג הגופני בין בני זוג אינו מנותק מהרובד הנפשי והרוחני: כאשר אנחנו מגבירים את ההנאה ההדדית, אנו בעצם מעמיקים גם את האהבה, הכבוד והקשר הנפשי בינינו – ואלה ערכים נעלים כשלעצמם.

 

טיפים לשימוש דיסקרטי ומכבד באביזרי מין

כאשר אנחנו מחליטים לשלב אביזר מין בחיינו, כדאי לעשות זאת בהדרגה ותוך שמירה על אווירה נעימה וצנועה. הנה כמה עצות מעשיות שגיבשנו, על סמך ניסיון וייעוץ מקצועי:

  • הסכמה מלאה ושקיפות: ודאו ששניכם מעוניינים בניסיון. שוחחו על כך מראש באווירה פתוחה. אם למישהו מכם יש חשש או חוסר נוחות, כבדו זאת ואל תפעילו לחץ.
  • בחירה מושכלת של האביזר: התחילו באביזר פשוט ובסיסי שמתאים לרמת הנוחות שלכם. ניתן לבחור מוצר בעיצוב ידידותי וצנוע יחסית, ולהזמין אותו ממקום המכיר את צרכי הציבור הדתי (במשלוח דיסקרטי).
  • קדושה בפרטיות: שמרו את השימוש במסגרת הפרטית בלבד. אין סיבה לשתף אחרים בחוויות הללו. הקדישו לכך זמן שבו אתם לבדכם, רגועים וללא חשש מהפרעה, כדי שתוכלו להתמסר זה לזו ללא מבוכה.
  • הדרגה וסבלנות: בפעמים הראשונות, התייחסו לכך כאל התנסות. ייתכן שיידרש זמן להתרגל. אפשר לשלב את האביזר רק בשלבי המשחק המקדים, או לפרקי זמן קצרים, ולראות כיצד כל אחד מרגיש.
  • תקשורת בזמן המעשה: במהלך השימוש, היו קשובים זה לזה. שאלו בלחש אם זה נעים, כוונו בעדינות את בן/בת הזוג למה שמרגיש טוב. זכרו שהמטרה היא הגברת ההנאה ההדדית – שניכם שותפים פעילים בחוויה.
  • שמירה על הומור ופרופורציה: אפשר להתייחס לעניין בכיף ובהומור בריא. אם קורה משהו לא צפוי או מביך, צוחקים יחד וממשיכים – אל תהיו שיפוטיים כלפי עצמכם. בסוף, זו עוד דרך ליהנות ביחד.
  • תחזוקה והיגיינה: לאחר השימוש, נקו את האביזר לפי ההוראות ושמרו אותו במקום מוסתר ובטוח. בכך תשמרו על היגיינה וגם על דיסקרטיות, כך שאף אחד מלבדכם לא ייתקל בו במקרה.

על ידי יישום טיפים אלו, נוכל להבטיח שהשילוב של אביזרי עונג יהיה חיובי, בטוח ומעצים לחיי הנישואים שלנו, ולא חלילה משהו שיפגע בערכים שלנו.

סיכום: איזון בין קדושה להנאה

כאשר אנחנו ניגשים לסוגיית אביזרי המין בעיניים של בני זוג יראי שמים, אנו מבקשים למצוא את האיזון הנכון בין קדושה להנאה. המטרה שלנו אינה להפוך את חדר המיטות למקום של תאווה גסה, חלילה, אלא דווקא לטפח שם אהבה, משחקיות בריאה ושמחה הדדית – ובכך לחזק את השלום והקדושה בבית. מן המקורות והדעות שראינו עולה מסר ברור: מותר לנו ליהנות זה מזה, אפילו מאוד, ובדרכים יצירתיות, כל עוד אנו שומרים על גבולות ההלכה והכבוד ההדדי. אביזרי המין, כשמשתמשים בהם בחכמה, יכולים להיות חלק מארגז הכלים הזוגי שלנו לשימור התשוקה והעמקת הקשר לאורך שנים.

בסופו של דבר, כל זוג דתי יעשה את שיקוליו בהתאם לאופיו ורגשותיו. יש מי שירגישו בנוח ויראו בכך תוספת מבורכת, ויש מי שיעדיפו להימנע. אנחנו, כזוג, רשאים לדבר על הנושא בגלוי בינינו, להתייעץ (אפילו באופן אנונימי) עם פוסקי הלכה או יועצים זוגיים יראי שמים, ולקבל החלטה משותפת. אם נחליט לנסות – נעשה זאת בדרכנו הצנועה, בהסכמה מלאה, ונמשיך לזכור שהעיקר הוא האהבה והקירבה בינינו. בכך, בעזרת ה', נזכה לקיים חיי אישות שהם גם מהנים ומספקים וגם עולים בקנה אחד עם רוח התורה וההלכה. למידע נוסף, פנו אלינו לאמור שופ